<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ט"ז</h1>
<h2>דף נא.</h2>
בהמה שאמדה עצמה לקפוץ או להפיל עצמה ממקום גבוה אין חוששין משום רסוק איברים אף על פי שאין לה כותלים שתסתרך בהן כגון שנפלה מארובה שבאמצע הגג והיא רחוקה מהכותלים וכיוצא בזה, דכל נפילה שאמדה עצמה ובדעתה לא חיישינן לריסוק איברים וכשרה בלא בדיקה. וכן אם הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה כך פשוט בחולין.
גדי או טלה הבא לפנינו ונגררין כרעיו שאינו יכול לעמוד על רגליו לא חיישינן שמא נפסק חוט השדרה אלא אמרינן חולי הוא שלקתה ברגליה שקורין בלשון חכמים שגרונא כך פשוט מעובדא דההיא אמרתא דהות בה רחבוניא וכו'. בה"ג פירש דמיירי שנפלה, אבל גדולי האחרונים הסכימו דלא מיירי בנפלה אלא דלא ידעינן דנפלה דאי נפלה ודאי חיישינן לה וכן עקר.
בהמות המנגחות זו לזו כגון שוורי' או תישים או כבשי' שיש להם קרני' וכיוצ' בהן אין חוששין לרסוק איברי', ואם הפילו חבירו לארץ חיישינן וצריך בדיקה ואע"ג דלא נפל ממקום גבוה עשרה לפי שהפילו חבירו בכח חיישינן זה הדין פשוט בחולין. בהמות שגונבין גנבים ומפילין אותן דרך הגדר לא חיישי' לרסוק איברים כי כדי שיריצו אותם לפניהם מפילין אותם על המתנים ולא על הצלעות, ואם כשהחזירום הפילום חוששין לרסוק איברים וצריכין בדיקה ודוקא שהחזירום מחמ' יראה אבל החזירום מחמ' תשובה אין חוששין לרסוק כי בודאי תשובה גמורה הם רוצין לעשות ומפילים אותן בענין שלא יזיקום כך פשוט.
ולד היוצא מבית הרחם אין בו משום רסוק איברים אפי' יש בו ריעותא שאינו יכול לעמוד כך פשוט. הכה הבהמה במקל ארוך מזנב הבהמה באורך השדרה עד ראשה ומראשה עד זנבה לא חיישינן לרסוק איברים. ואם יש קשרים במקל חיישינן לרסוק איברי'. ואם המקל אינו כ"כ ארוך אלא שכלה לחצי השדרה אפילו אין בו קשרים חיישינן לרסוק איברי'. וכן אם הכה במקל ברחב השדרה חוששין לרסוק כך פשוט.
<h2>דף נא:</h2>
שוורים שמפילין אותם בבית המטבחיים אף על פי שמפילים אותם בכח אין חוששין לריסוק אפילו נשמע קול יללתו כך פשוט. וכן בירושלמי [סנהדרין פ"ו ה"ה] שבמקום שהיה דר רבי פנחס היו מפילין אותם בכח ואמר להם להתיר הבהמה מן הקשרים וברחה מיד.
נפלה הבהמה מן הגג או ממקום גבוה ולא אמדה עצמה אלא הפילוה אחרים או נפלה מעצמה בלא ידיעתה חיישינן לריסוק איברים, ואם עמד' אינה צריכ' (להתערב) [להתעכב] מעת לעת כלומר משעת נפילה עד למחר בשעה זו וצריכ' בדיקה ולקמן אבאר הבדיקה אבל אם לא עמדה ברגליה ולא עמד' חיה מעת לעת כגון ששחטה תוך מעת לעת אין מועיל לה בדיקה וטרפה. ואם עמדה מעת לעת ולא עמדה על רגליה צריכה בדיק', פירוש ואם עמדה מעת לעת ועמדה על רגליה נר' דאינה צריכה בדיק'. ועוד פשוט שאם הלכה אינה צריכה בדיק' ולא מעת לעת כך פשוט וכן פסק רי"ף ורוב הפוסקים כרב יהודה אמר רב שצריך עמדה על רגליה. וה"ג ובעל העטור פסקו כרב הונא שאם פשטה ידה לעמוד אף על פי שלא עמדה דינה כעמדה ואם עקר' רגלה ללכת אף על פי שלא הלכה דינה כהלכה, דסברי דרב הונא בא לפרש דברי רב יהודה אמר רב דאמר עמדה, וראשון תפסו עקר רוב הפוסקים.
בכל מקום שכתבתי אין חוששין, אין צריך בדיקה כלל, ובכל מקום שחוששין צריך לבדוק כנגד כל החלל אבל אין צרי' לבדוק בסימני' שקשין הן אצל נפילה כך פשוט, וצריך לבדוק בשדרה ובצלעות ובחוליות ובכרס ובדקין ובכל האיברים הפנימיים שתטרף בהן הבהמה או העוף, ולא בדקי' משום נקב דלא חיישינן משום דאין נפילה עושה נקב משהו אלא נקב גדול אבל רואין אם נתמסמס שום אבר מהם. והרמב"ם כתב דכל מקום שצריכה בדיקה אם נמצא אחד מהאיברים שעברה צורתו טרפה ואפילו מהאיברים שאם ניטלו או נפסקו כשרה כגון הטחול והכליות. נראה מדבריו שמה שאומר בגמרא צריכה בדיקה כנגד החלל דאפילו איברים שאינה טרפ' הבהמ' בשבילם שצריך לבדוק ונכון להחמיר.
עוף שנחבט ע"פ המים כיון ששט מלא קומתו לא חיישינן לרסוק איברים ודוקא ששט ממטה למעלה כלו' כנגד מרוצת המים אבל אם שט מלמעלה למטה חיישינן דאמרינן דמרוצת המים הוליכוהו, ואם הן מים נקוין שאינם נוזלים לא חיישינן מאחר ששט מלא קומתו. ומה שאמרנו שמלמעלה למטה חיישינן, אם יש בנהר עצים או שום דבר ההולך על פני המי' והעוף קדם לאותו דבר ושט יותר ממנו לא חיישינן כיון ששט מלא קומתו, דאם איתא שהוליכוהו מרוצת המים לא היה מקדי' העוף לשוט לאותו דבר. נפל העוף על טלית הנמתח חיישינן ואם לא נמתח יפה לא חיישינן, ואם כפול הטלית לא חיישינן אפילו נמתח שאינו יכול למתוח אותו דבר כפול.
<h2>דף נב.</h2>
דבר הנקרא אנגלודו שנותנין אותו על דף קל לצוד בו עופות והעוף נדבק בו והוא פורח מעט עם הדף ואחר כך נופל למטה אם נדבק כנף א' אין חוששין לרסוק ואם נדבק בב' גפין חוששי' לרסוק. זה הכלל כל שנפל על דבר קשה או דבר המסרך כגון על רשת או פשתן דדייק ולא נפוץ או על משוי של פשתן או על חתיכות של הגבעולים הנופלות חוץ מהפשתן או חטים וכל מין שלהם או על תבן הקשור ביחד ארוך וכל כיוצא בזה חיישינן, וכל בהפך לא חיישינן דכל דבר שאינו קשה או לא (מיסרח) [מיסרך] אלא דמשרק כלומר שהו' חלק מחליק ממנו העוף ואינו מתרסק ולא חיישי' כן פשוט.
כתב רש"י בשם בעל הלכו' גדולות דכל היכא דבעיא בדיקה הן בנפולה הן בדרוסה ושבורה שכשרה בבדיקה, הני מילי בדורות הראשוני' שהיו בקיאין לעשות בדיקה אבל אנן לא בקיאינן ולא סמכינן אנפשין, ולי נראה שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו כדכתיב ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אבל הוא יזהר יפה להביא כל הטבחים והבקיאין בדבר כי היכי דלמטינהו שיבא מכשורא.
נעקרו או נשתברו רוב צלעותיה טרפה, והרוב הוא צריך משני צדדין שהם שנים עשר [ששה] מכאן וששה מכאן שהם י"א מכל צד, וכמו כן בעינן צלעות שיש בהן מוח. ובעינן כמו כן מחציין ולמעלה כלפי שדרה אבל למט' כנגד החזה לא. ואם נעקר צלע וחצי חוליא שהוא בוכנא ואסיתא כלומר החור שנכנס בו הצלע טרפה, כי הצלע שכנגדו יש לו כמו כן מצד א' בוכנא ואסיתא ולכן נקרא מצד א' בוכנא ואסיתא חצי חוליא ואם נעקר אותו חצי הצלע טרפה ודוק' בצלעו' שיש בהן מוח. וכן אם נעקר חוליא בלא צלע כגון למטה שיש כנגד הכסלים שאין שם צלעות טרפ' פשוט.
<h2>דף נג:</h2>
קוץ אינו מזיק בגוף הבהמה עד שתנקב לחלל פשוט. ופרש"י ואין לו בדיקה כי הנקב דק, וספק קניא דאמרי' לפנים שיש לו בדיקה, בשביל שהקנה הוא יותר גס מהקוץ, ועוד דהת' לא היה לו לבדוק אלא הוושט ומטעם זה ישב לו קוץ יש לו בדיקה אבל הכא צריך לבדוק הכרס והדקין ונקב קטן א"א ליבדק בכלו. ובעל הלכות גדולות כתב בקוץ עד שתנקב לחלל ואינה טרפ' עד שתנקב אחד מן האיברים הפנימיים דנקיבתן במשהו, והרשב"א כתב פרש"י.
<h2>דף נו.</h2>
הא דאמרינן לגבי עוף דרסה וטרפה לכותל או שרצצתה בהמ' אם שהתה מעת לעת כשרה כדאמרינן, כתבו המפרשים דה"ה בבהמה וכן תניא בתוספתא [פ"ג ה"ב].
